קוראים לי גבריאל וזה הוא סיפורו של גבר – היא לא הייתה כמו שום אישה שראיתי מעולם. היא נכנסה לחדר ועיני כולם היו נשואות אליה. פשוט הייתה לה הנוכחות המדהימה הזו שפשוט האירה את החדר וכולם רק רצו להיות סביבה. עבדתי מאחורי הבר של מועדון אופנתי כשראיתי אותה לראשונה צועדת על רגליה הארוכות, מנענעת את ירכיה בשמלה קצרה. היא ניגשה אל הבר ורכנה לעברי, גבוהה ממני בכמה סנטימטרים בעקביה. מקרוב, פניה היו שלמות, עור כמו שוקולד מריר, שפתיים חומות עבות ומלאות ושיניים לבנות נוצצות, עיניים כהות ומפל שיער שחור גלי. כשהיא רוכנת הרחק מעל הבר כדי להזמין באוזני על מוזיקה הרועשת שהתנגנה במועדון, היא אפשרה לי להציץ במהירות במחשוף הרב שלה מתחת לחומר הנמוך של שמלת הזהב הצולעת שלה. יהלומים נצצו באוזניה. בקול עמוק, גרוני וחושני, היא הזמינה בקבוק קריסטל, כאילו לא חושבת על תג המחיר של השמפניה של כמה מאות ₪.
מאוחר יותר, נודע לי שיש לה אהבה למשקה המסוים הזה, כי גם קריסטל היה שמה. נכון לעכשיו, כמובן, לא ידעתי את זה, לא ידעתי עליה כלום ובכל זאת הייתי מוקסם ממנה, מהחסד המצווה שבו היא עמדה והלכה, איך שנראה שהיא יודעת בדיוק מה היא רוצה ואין לי שום חשש לקחת את זה, איך שהיא חייכה את החיוך הלבן שלה ודיברה בקול האפל והצרוד הזה, איך שהיא לבשה את שמלת הזהב הקטנה הזאת עם כל כך קלאסה ועם זאת חושניות מדהימה. הייתי בטוח שהיא בטח דוגמנית, היא פשוט עמדה בתנוחה כזו, מציגה את כל אורך רגליה החומות הכהות, מתנשאת אפילו מעל הגברים בחדר. למרות שהיא הייתה גבוהה ורזה, כמו דוגמנית-על, היו לה קימורים של אישה אמתית, או יותר כמו אלת אמזונה. היה לה התחת העגול והגדול והטעים להפליא שהנשים השחורות הכי סקסיות תמיד מחזיקות בו, בינתיים החזה העצום שלה בלט באותה מידה רחוק לפניה. לא היה לי שמץ של מושג שהיא אחת מאותן קוקסינליות.
באופן טבעי, לא השגתי את כל הרושם הזה של מושא התאווה שלי רק ממבט חטוף בבר, לא ביליתי לא מעט זמן באותו ערב פשוט בצפייה בה כשהיא מוקפת בחברותיה היפות אך הפחות יוצאות דופן והתמידי. תשומת לב נלהבת של בחורים רבים. למרבה המזל, דבר אחד שאני יכול לומר על היותו בחור קטן למדי, חסר מראה יוצא דופן, הוא שאף אחד לא באמת שם לב בך, וזה שימושי כשאתם רוצים לבלות את הערב בלבדוק אישה לוהטת ולא להגיש לחבורה של מטומטמים מעצבנים את המשקאות שלהם. ובכן, זה בדיוק מה שעשיתי עם הערב שלי, ככל שהבטתי יותר, לא יכולתי להסיר ממנה את העיניים, פשוט היה משהו בחתיכה הגבוהה, המפותלת והכהה הזו שפירושה שהיא דרשה את כל תשומת הלב שלי וכל זה. מהמחשבות שלי, לא ייאמן שהיא משתייכת לקהילה של קוקסינליות.
כשעזבתי את העבודה בשעות הבוקר המוקדמות, המחשבות על האישה השחורה והמדהימה עם החזה הגדול שביליתי בה כל הלילה בהיתי בה היו כל מה שהעסיק את מוחי. עד כדי כך שכשראיתי אותה מתרחקת מהמועדון חשבתי לרגע שזה פשוט המוח שלי שעדיין מלא במחשבות על הדמות הסקסית שלה. אבל לא, אחרי שנייה הבנתי שזאת היא, לאחר שנפרדה מחבריה, היא עזבה ופנתה לתחנת הרכבת התחתית הקרובה לבד. עכשיו, המסלול שלי הביתה הוביל אותי לכיוון ההפוך לחלוטין, אז למה הרגליים שלי התחילו להוביל אותי לכיוון תחנת הרכבת התחתית, בעקבות ישבנה המתנודד והיפה של קריסטל כאילו הוא מהפנט אותי. קניתי כרטיס ועליתי אתה לרכבת, והאיץ אותי יותר ויותר מביתי במה שהייתי בטוח שהוא בעצם הרכבת האחרונה של הערב. מה לעזאזל עשיתי? האם עקבתי אחרי האישה הזו? זה לא עלה על דעתי אבל זה נראה כאילו איכשהו מצאתי את עצמי עוקב אחריה הביתה. לא ידעתי מה לעשות…
